אבולוציה של האדם

1. אהתהליך שואף בהכרח להגברת המורכבות (complexity) של היצורים החיים לאורך הזמן.
2. בהתהליך חסר כיוון וחסר תכלית, ולפיכך אין זה נכון לייחס לו ״קידמה״ (progression).
3. גייעודו של התהליך הוא הופעת האדם המודרני בראש הפירמידה של החי.
4. דהתהליך מתקדם בקצב קבוע מן הפשוט אל המורכב, כפי שמתאר ״הסולם הגדול של ההוויה״.
5. ההכיוון של התהליך נקבע מראש על-ידי הסביבה שאליה מסתגלים היצורים.

תשובה: ב. חידושו של דרווין הוא ראיית האבולוציה כתהליך חסר-כיוון וחסר-תכלית; ״קידמה״ ופירמידה עם האדם בראשה הן השלכות אנתרופוצנטריות שאין להן מקום בתיאוריה.

1. אפענוח מנגנון היווצרותם של יצורים מורכבים קל יותר מזה של יצורים פשוטים.
2. בעצם ההתאמה המופלאה של יצורים חיים לסביבתם נתפסת כהוכחה לכך שנבראו בכוונת-מכוון, לתכלית מסוימת (תכליתיות).
3. גנקודת המבט שלנו על התהליך היא תמיד בדיעבד (hindsight).
4. דהמושג מסביר את נדירותם של מאובני יצורים מורכבים.
5. המי שמבין את עקרונות האבולוציה יכול לחזות את עתידה.

תשובה: ב. ה-AFD גוזר מן ההתאמה המושלמת של יצור לסביבתו את קיומו של ״מתכנן״ ותכלית — נימוק תכליתי (טלאולוגי) שהאבולוציה באה להחליף.

1. אכאשר מדען הצליח להוכיח אותה מעבר לכל ספק סביר.
2. בכאשר היא נחקרת במוסד מחקר אקדמי מוכר.
3. גכאשר היא ניתנת להפרכה בעיקרון — כלומר בעלת תכונת ההפרכתיות.
4. דכאשר המחקר המדעי הפריך אותה באופן מוחלט.
5. הכאשר היא מסתמכת על עדות גנטית ולא רק מורפולוגית.

תשובה: ג. קריטריון התיחום של פופר הוא ההפרכתיות (falsifiability): תיאוריה מדעית חייבת לאפשר תצפית שעשויה, בעיקרון, להפריך אותה.

1. אמפני שהיא מוכיחה את התיאוריה מעבר לכל ספק סביר.
2. במפני שחפירות ארכיאולוגיות פרהיסטוריות עשויות — או עשויות שלא — להראות מבנה ביניים, ולפיכך יש בכוחן להפריך אותה.
3. גמפני שהיא משרטטת בהכרח עץ סימטרי ביחס למורפולוגיה של האדם והשימפנזה.
4. דמפני שהיא מזהה בוודאות את האב הקדום המשותף כקוף.
5. המפני שהאקסלי, כמו דרווין, סבר שמוצא האדם באפריקה.

תשובה: ב. ערכה של הפרדיקציה הוא בהיותה הפרכתית: ממצא החפירות עשוי לאשש אותה — אך גם יכול היה להפריך אותה. זו בדיוק תכונת ההפרכתיות של פופר.

1. אמפני שלגמל אין פרווה.
2. במפני שהקטגוריה ״יונק״ היא המצאה אנושית; האמת נכונה רק בתוך מערכת ההגדרות שהאדם עצמו יצר — כלומר אין לה צידוק מחוץ להוויה האנושית.
3. גמפני שהטענה טרם נבדקה במעבדות מחקר.
4. דמפני שהגמל אינו מדבר.
5. המפני שמדובר בשקר במובן המוסרי של המילה.

תשובה: ב. ״אמת״ כזו היא טאוטולוגית/מעגלית: היא נשענת על קטגוריה אנושית מוסכמת, ואין לה צידוק החורג מנקודת המבט האנושית.

1. אמורכבות (complexity).
2. בכיווניות (directionality).
3. גתכליתיות (teleology).
4. דמקריות/התניה (contingency): לו ״הרצנו מחדש״ את סרט החיים מתנאי פתיחה דומים, התוצאה הייתה שונה מאוד.
5. ההסבר סיבתי (causal explanation).

תשובה: ד. ה-tape ממחיש את ה-contingency: תוצאת האבולוציה תלויה בשרשרת מאורעות מקריים, ואינה נקבעת מראש — ולכן אין לה כיוון או תכלית.

1. אמהסבר סיבתי; להסבר תכליתי-טלאולוגי (״פחד מפני הריק״, Horror Vacui).
2. במהסבר תכליתי-טלאולוגי (״פחד מפני הריק״, Horror Vacui); להסבר סיבתי (מאזן לחצים אטמוספרי).
3. גמהסבר גנטי; להסבר מורפולוגי.
4. דמהסבר אנתרופוצנטרי; להסבר תכליתי.
5. האין הבדל בין שני סוגי ההסבר.

תשובה: ב. המדע נטש הסברים תכליתיים (״הטבע שונא ריק״) לטובת הסברים סיבתיים (לחץ אטמוספרי) — מעבר מקביל לזה שעשתה האבולוציה מול ה-AFD.

1. איכולת עשיית הכלים של העורב מעידה בהכרח על קרבה גנטית לאדם.
2. ביכולת הזיכרון של השימפנזה מוכיחה שהוא היצור החי הקרוב ביותר לאדם.
3. גהנטייה להידהם נובעת מתפיסה אנתרופוצנטרית-היררכית של עולם החי, המציבה את האדם בראש הסולם.
4. דנפח המוח הגדול של הכלב עומד בסתירה ליכולתו של הסנאי.
5. ההיכולות הללו מעידות שהחיות ״חכמות מן האדם״.

תשובה: ג. ה״פליאה״ עצמה חושפת הטיה: אנו מדרגים את החי היררכית ומצפים שהאדם יעלה על כולם, ולכן נדהמים כשבעל-חיים ״עוקף״ אותנו במשימה מסוימת.

1. אלכל ממלכה (kingdom) אב קדום נפרד, ואין קשר בין האבות הקדומים.
2. בלשני יצורים הקרובים זה לזה יש אב קדום משותף שחי בעבר קרוב יותר מאשר לשני יצורים רחוקים זה מזה.
3. גהמרחק הגנטי בין האדם לשימפנזה גדול מזה שבין האדם לגורילה.
4. דהשימפנזה הוא אב קדום ישיר של האדם.
5. ההצהרות א–ד שגויות.

תשובה: ב. קרבה פילוגנטית נמדדת בזמן שחלף מן האב הקדום המשותף: ככל שהוא קרוב יותר בזמן, כך שני המינים קרובים יותר.

1. אהקרוב ביותר לאדם מביניהם הוא האורנג-אוטן (Pongo).
2. בעל-פי העדות הגנטית, השימפנזה קרוב לאדם יותר מאשר הוא קרוב לגורילה או לאורנג-אוטן.
3. גהגורילה, השימפנזה והאורנג-אוטן מקובצים יחד (clustered) בנפרד מן האדם.
4. דהאדם, הגורילה והשימפנזה מכונים באופן כולל ״פונגידים״ (pongids).
5. ההצהרות א–ד שגויות.

תשובה: ב. העדות הגנטית קבעה שהשימפנזה הוא קרובו החי ביותר של האדם — קרוב אליו יותר מאשר לגורילה. החלוקה הישנה ל״פונגידים״ מול האדם התבררה כשגויה.

1. אהליכה על שתיים.
2. בנפח מוח ענק ביחס למסת הגוף.
3. גשפה מדוברת וכתובה.
4. דהיעדר זנב.
5. השימוש שיטתי בכלי אבן.

תשובה: ד. היעדר זנב משותף לכל קופי-העל והאדם — תכונה אבותית (plesiomorphic) בתוך הקבוצה, ולכן אינה מסייעת להפריד ביניהם. שאר התכונות ייחודיות/נגזרות באדם.

1. אהיא תכונה נגזרת (derived) המשותפת לקבוצת יצורים בזכות אב קדום משותף, ולכן מסייעת להסיק את היחסים הפילוגנטיים ביניהם.
2. בהיא תכונה קדומה (primitive) המשותפת לכל היצורים בעץ.
3. גהיא תכונה ייחודית (autapomorphic) המצויה בענף אחד בלבד.
4. דהיא אינה נושאת מידע על יחסים פילוגנטיים.
5. ההיא תכונה מורפולוגית שלעולם אינה משתקפת בגנום.

תשובה: א. סינפומורפיה = תכונה נגזרת משותפת. היא ״מאגדת״ קבוצה מונופילטית ולכן היא הכלי המרכזי בהסקת קרבה פילוגנטית.

1. אהגנום הוא רצף בָּדִיד (דיגיטלי) המבוסס על ארבעה בסיסים, וכולל מספר עצום של תכונות — ולכן ההסתברות לדמיון מקרי קטנה מאוד.
2. בהגנום מגלה ״אמת מוחלטת״ המנותקת מכל הקשר ביולוגי.
3. גתכונות הגנום הן רציפות ולא בדידות, בניגוד לתכונות אנטומיות.
4. דהגנום מאפשר לחזות את עתידו של המין.
5. ההגנום זהה בכל היצורים החיים ולכן קל להשוואה.

תשובה: א. בניגוד לתכונות אנטומיות (רציפות ומעטות), הגנום הוא רצף בדיד וארוך מאוד של 4 בסיסים; מספר ״התכונות״ העצום מקטין דרמטית את הסיכוי לדמיון אקראי.

1. אהומולוגיה (homology).
2. באנלוגיה (analogy).
3. גפרסימוניה (parsimony).
4. דסינפומורפיה (synapomorphy).
5. האב קדום משותף ישיר.

תשובה: ב. דמיון תפקודי-צורני שאינו נובע ממוצא משותף אלא מ״פתרון״ דומה לאותה בעיה = אנלוגיה (התכנסות). הומולוגיה, לעומת זאת, נובעת ממוצא משותף.

1. אהוא היה דומה מאוד לג׳ירף החי כיום.
2. בהוא היה דומה מאוד לאוקאפי החי כיום.
3. גהוא היווה ״מחצית הדרך״ המורפולוגית בין הג׳ירף לאוקאפי.
4. דמבחינה מורפולוגית הוא היה יצור בפני עצמו, ואין הכרח שיהיה ״אמצע״ בין שני צאצאיו החיים כיום.
5. ההיה לו צוואר ארוך וגו קצר בדיוק כשל הג׳ירף.

תשובה: ד. ״מחצית הדרך״ היא מלכודת אנתרופוצנטרית: המינים החיים אינם תחנות על ציר, והאב הקדום היה יצור עצמאי — לא ממוצע של צאצאיו.

1. אגודל השיניים הטוחנות.
2. במיקום ה-foramen magnum בבסיס הגולגולת (ולא בקיר האחורי).
3. גנפח בית החזה.
4. דאורך עצמות האצבעות.
5. העובי אמייל השן.

תשובה: ב. ב-hominin ההולך זקוף ה-foramen magnum מצוי בבסיס הגולגולת (הראש ״יושב״ מעל עמוד השדרה), בעוד שבקוף ההולך על ארבע הוא מוסט לאחור.

1. ארק מיקום ה-foramen magnum יכול ללמד על כך.
2. ברק מנח עצמות הירך (זווית valgus) יכול ללמד על כך.
3. גרק צורת האגן יכולה ללמד על כך.
4. דרק מבנה עמוד השדרה יכול ללמד על כך.
5. הכל אחד מן המאפיינים בסעיפים א–ד עשוי לשאת סימנים של הליכה זקופה.

תשובה: ה. הליכה זקופה מותירה חותם בכל מכלול השלד — מיקום ה-foramen magnum, זווית ה-valgus של הירך, צורת האגן ומבנה עמוד השדרה — וכולם משמשים ראיה.

1. אעובי העצם הקורטיקלית זהה והומוגני בכל ההיקף בשלושת המינים.
2. בבשימפנזה העצם הקורטיקלית הומוגנית, ואילו באדם וב-Au. afarensis היא עבה יותר בחלק התחתון מאשר בעליון — עדות לעומסים של הליכה זקופה.
3. גבאדם העצם דקה בכל ההיקף, ובשימפנזה עבה בכל ההיקף.
4. דב-Au. afarensis העצם עבה בחלק העליון בלבד.
5. האין כל הבדל בין שלושת המינים.

תשובה: ב. חלוקת העצם הקורטיקלית בצוואר הירך (עבה מלמטה, דקה מלמעלה) משקפת את עומסי הכיפוף בהליכה זקופה, ומופיעה גם ב״לוסי״ — עדות ביומכנית לביפדליות.

1. אהארכת האצבעות בכף היד.
2. בהבאת עצמות הירך אל קו האמצע (ברך valgus), כך שכף הרגל ניצבת מתחת למרכז הכובד.
3. גהרחקת עצמות הירך מקו האמצע (פישוק).
4. דהקטנת נפח המוח.
5. ההגדלת קוטר תעלת הלידה.

תשובה: ב. זווית ה-valgus מקרבת את הברכיים וכפות הרגליים לקו האמצע של הגוף, כך שהרגל התומכת קרובה למרכז הכובד — וההיטלטלות הצידית קטנה.

1. אכ-200,000 שנה לפני ההווה.
2. בכמיליון שנה לפני ההווה.
3. גכשלושה מיליון שנה לפני ההווה.
4. דכשישה מיליון שנה לפני ההווה.
5. הכ-18 מיליון שנה לפני ההווה.

תשובה: ג. ״לוסי״ ובני-מינה מתוארכים לכ-3 מיליון שנה לפני ההווה.

1. אגילן כ-6 מיליון שנה לפני ההווה.
2. בהבוהן מופרדת בבירור משאר האצבעות, כמו בכף רגל השימפנזה.
3. גכל האצבעות, לרבות הבוהן הגדולה, מקובצות יחד ומכוונות קדימה — בניגוד לכף רגל השימפנזה — ומעידות על הליכה זקופה; גילן כ-3.5 מיליון שנה.
4. דהן שייכות באופן מובהק לקוף ההולך על ארבע.
5. הלפיהן מיקום ה-foramen magnum היה בקיר האחורי של הגולגולת.

תשובה: ג. בטביעות לאטולי הבוהן מקובצת עם שאר האצבעות (ולא מנוגדת כבשימפנזה) — סימן מובהק לכף רגל ביפדלית; גילן כ-3.5 מיליון שנה.

1. אעל-פי גילם, הם בני-זמנה של ״לוסי״.
2. במיקום ה-foramen magnum מצביע על הליכה זקופה.
3. גאנטומיית האגן, על כל חלקיו, מצביעה על הליכה על ארבע בלבד.
4. דהם היצורים הקדומים ביותר שהתגלו עם כלי אבן מעשה ידיהם.
5. העל-פי כף הרגל, מדובר ביצורים ההולכים על ארבע באופן מובהק.

תשובה: ב. ״ארדי״ קדום מ״לוסי״, ומיקום ה-foramen magnum בבסיס הגולגולת מרמז על יציבה זקופה — אף שכף רגלו עדיין שומרת על סימנים ״טיפוסניים״.

1. אגילו הצעיר של הפרט המאובן.
2. בברקע הדברים היה ידוע ״החוק הביוגנטי של האקל״.
3. גמקום גילויו של המאובן (דרום-אפריקה, ולא אסיה או אירופה).
4. דהמורפולוגיה של המאובן לא התיישבה עם המורפולוגיה של ״מאובן״ פילטדאון (אנגליה).
5. הכל אחד מן הנימוקים א–ד היה מקור לביקורת שהופנתה כלפי טענת דארט.

תשובה: ה. הביקורת על דארט נשענה על כמה גורמים בו-זמנית: גיל הפרט הצעיר, ה״חוק הביוגנטי״, ההטיה האירו-אסייתית לגבי מקום מוצא האדם, והסתירה ל״מאובן״ פילטדאון (שהתברר מאוחר יותר כזיוף).

1. אהגדלת שטח הלחיצה על-ידי כרבולת סגיטלית ושרירי לעיסה מוגדלים.
2. במולריזציה של השיניים הקדם-טוחנות (פְּרֶה-מולריות) והקטנת השיניים החותכות.
3. גהופעת ״עמודים אנטריוריים״ (anterior pillars) בפנים.
4. דסטזיס בנפח המוח לצד התמחות בלעיסת מזון צמחי קשה.
5. המורפולוגיית הפנים של המגושמים מבטאת שילוב של התהליכים האדפטיביים שבסעיפים א–ד.

תשובה: ה. ה״התמחות בלעיסה״ באה לידי ביטוי במכלול משולב: כרבולת סגיטלית ושרירי לעיסה גדולים, מולריזציה של הפרה-מולרים, עמודים אנטריוריים וסטזיס במוח.

1. אהגדלת נפח המוח.
2. בהגדלת השטח שאליו מתחבר אחד משרירי הלעיסה.
3. גהיעלמות העמודים האנטריוריים.
4. דביטוי לדו-צורתיות זוויגית (sexual dimorphism) בלבד.
5. ההרחקת שרירי הלעיסה מציר הלסת.

תשובה: ב. הכרבולת הסגיטלית איננה קשורה למוח — היא רכס עצם המגדיל את שטח ההיקשרות של שריר הלעיסה (הטמפורלי), ומאפשרת כוח נשיכה רב.

1. אהם לא נכחדו — ניתן למצוא אותם כיום ביערות דרום-אפריקה.
2. בהתמחותם (בלעיסת מזון צמחי קשה) הפכה אותם תלויים מדי בבית-גידול מסוים.
3. גנפח המוח שלהם היה קטן מדי מכדי לשרוד.
4. דשרירי הלעיסה שלהם היו צנועים מאוד ביחס לפרימטים אחרים.
5. הניסיונותיהם לצאת מיבשת אפריקה נכשלו.

תשובה: ב. התמחות-יתר היא ״חרב פיפיות״: היא הפכה את המגושמים תלויים במקור מזון ובבית-גידול צרים, וכשאלה השתנו — הם לא הצליחו להסתגל.

1. אכ-11,000 שנה לפני ההווה.
2. בכ-200,000 שנה לפני ההווה.
3. גכ-2 מיליון שנה לפני ההווה.
4. דכ-6 מיליון שנה לפני ההווה.
5. הכ-18 מיליון שנה לפני ההווה.

תשובה: ג. כלי האבן הקדומים (Oldowan) המיוחסים ל-Homo habilis (״האדם המיומן״) מתוארכים לכ-2 מיליון שנה.

1. אהקושי מעיד על ״סדקים״ בתיאוריה של דרווין.
2. בניתן לקבוע בוודאות את שיוכה הטקסונומי, ורק חסרים פרטים טכניים.
3. גהקושי נובע במידה רבה מאופיו של התהליך האבולוציוני עצמו; הוויכוח על מעמדה לגיטימי, מתבקש, ומטשטש את גבולות הקטגוריות.
4. דהגולגולת מייצגת מין שנכחד ללא כל צאצאים.
5. המדובר בזיוף, בדומה ל״מאובן״ פילטדאון.

תשובה: ג. האבולוציה היא רצף; ״קווי הגבול״ בין טקסונים הם המצאה אנושית. לכן קושי בשיוך משקף את טבע התהליך עצמו — הוויכוח לגיטימי ואף מתבקש.

1. אככל שמתרחקים מאוכלוסיית המקור עולה אחוז הצאצאים הפוריים.
2. במינים הם הוויות ביולוגיות, והניסיון לשייך אותם באופן ״הרמטי״ לקטגוריות חדות שנקבעות על-ידי האדם עשוי להיכשל.
3. גבאמצעות מושג זה ניתן לקבוע בוודאות את שיוכו הטקסונומי של כל יצור.
4. דכל צירוף של מינים ״מן הטבעת״ מעמיד צאצאים פוריים במידה שווה.
5. ההמינים חייבים להיות מסודרים בצורת ״טבעת״ פיזית ממש כדי שייחשבו למין.

תשובה: ב. מיני-הטבעת מדגימים שגבולות המין מטושטשים: אוכלוסיות סמוכות מתרבות זו עם זו, אך קצות ה״טבעת״ כבר אינם — ולכן החלוקה ה״הרמטית״ לקטגוריות נכשלת.

1. אהפרט החלים לאחר אובדן שיניו וחי זמן ממושך — מה שמעלה את ההשערה שהיה מי שדאג לרווחתו.
2. בהממצא מדגים אסימטריה של הקשתות הזיגומטיות.
3. גהממצא קשור לכך שבני מין זה נהגו לקבור את מתיהם.
4. דהממצא מלמד שמערכת הלעיסה של יצורים אלה החלה להתכווץ בכל האוכלוסייה.
5. ההפגיעה בשרירי הלעיסה גרמה למותו של הפרט.

תשובה: א. העצם ״נרפאה״ במקום שבו נשרו השיניים — כלומר הפרט שרד זמן רב ללא שיניים, מה שמעלה את האפשרות שבני קבוצתו סייעו לו וטיפלו בו.

1. אבקדמת הלסת שלהם יש סנטר בולט.
2. בנפח מוחם דומה מאוד לזה של H. sapiens.
3. גגובהם — כמטר אחד — הוא, לפי השערה רווחת, תוצאת השפעתה של אקולוגיית איים (island ecology).
4. דגילם כשני מיליון שנה, והם הלכו על ארבע.
5. ההם ייצרו את ציורי הקיר במערות לאסקו.

תשובה: ג. ה״הוביט״ מפלורס נמוך-קומה (כמטר); ההסבר הרווח הוא ״גמדות איים״ — מגמה אבולוציונית של הקטנת גוף באוכלוסיות המבודדות באי עם משאבים מוגבלים.

1. אמרגע גילוים הראשון הייתה הסכמה רחבה שהם אינם משתתפים ב״מירוץ השליחים״ המוביל לאדם המודרני.
2. בה-Type specimen שלהם התגלה במערות ברוסיה.
3. גאין להם כל קרבה גנטית לאדם המודרני.
4. דהם אמנם אינם ממוקמים על קו התפתחותו הישיר של האדם המודרני, אך נפח גולגולתם מתמקם על המורפוקליין של נפח הגולגולת באבולוציה של האדם.
5. ההצהרות א–ד שגויות.

תשובה: ד. הניאנדרתל הוא ״ענף צדדי״ ולא אב קדום ישיר של האדם המודרני, אך נפח מוחו הגדול משתלב היטב במגמת העלייה (המורפוקליין) של נפח הגולגולת.

1. אהבדל בין צורת הזכר לצורת הנקבה של מין מסוים (בגודל, בצבע, בהתנהגות ועוד).
2. בהבדל בין צורות הזכר של מינים קרובים החיים כיום.
3. גהבדל בין צורת הזכר של מין עכשווי לצורת הזכר של מין מאובן.
4. דדמיון בין צורת הזכר לצורת הנקבה של אותו מין.
5. השונות בין אוכלוסיות של אותו מין החיות בבתי-גידול שונים.

תשובה: א. דו-צורתיות זוויגית = ההבדל הצורני בין הזכר לנקבה בתוך אותו מין. חשוב בזיהוי מאובנים: שוני כזה עלול להיראות בטעות כשני מינים שונים.

1. אמשום שהם הגדולים ביותר מבחינה פיזית.
2. במשום שנדרשת עבורם שליטה מוטורית עדינה ומורכבת, ולכן מוקצה להם שטח קורטקס גדול יחסית.
3. גמשום שהם קרובים פיזית לגולגולת.
4. דמשום שהם מכילים את מרבית קולטני הכאב.
5. הלכל חלקי הגוף ייצוג זהה בקורטקס המוטורי.

תשובה: ב. הייצוג הקורטיקלי פרופורציוני לעדינות ולמורכבות השליטה המוטורית, לא לגודל הפיזי — ולכן כף היד והפנים ״מנופחות״ בהומונקולוס.

1. אהופיעו יצורי אנוש בעלי כף רגל שבה הבוהן הגדולה פונה קדימה יחד עם שאר האצבעות.
2. בהופיעו יצורי אנוש בעלי נפח מוח מעל 500 סמ״ק.
3. גהופיעו יצורי אנוש המסוגלים לייצר כלי אבן.
4. דבני-אדם ציירו ציורי קיר במערות לאסקו (Lascaux).
5. ההופיע לראשונה סנטר בקדמת הלסת.

תשובה: א. ההליכה הזקופה (וכף רגל בעלת בוהן מקובצת) קדמה להגדלת המוח, לכלי האבן, לסנטר (מאפיין של H. sapiens) ולציורי לאסקו — ״קודם הלכנו, אחר-כך חשבנו״.